מה קרה בתשעה באב?

חמישה דברים אירעו לאבותינו בתשעה באב:

נגזר על דור המדבר, שלא יכנסו לארץ ישראל:
בגלל חטא המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, נגזר על בני ישראל לנדוד במדבר 40 שנה. מתשעה באב הראשון שבו יצאה הגזירה, היה להם יום זה בכל שנה יום אבל עד לשנה האחרונה שהיו במדבר, בגלל שכל אלה שמלאו להם ששים שנה והיו עתידים למות באותה שנה - כולם מתו באותו יום - בתשעה באב.

חרב בית המקדש הראשון: 
בשנת ג’ אלפים של"ח (586 לפני הספירה), בימי המלך צדקיהו, שלח נבוכדנאצר, מלך בבל, את נבוזראדן להחריב את ירושלים. אמרו חכמים: מקדש ראשון חרב מפני שלושה חטאים שחטאו ישראל באותו דור- עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. תנו רבנן, משחרב הבית בראשונה, נתקבצו כיתות כיתות (קבוצות קבוצות) של פרחי כהונה (כהנים צעירים) ומפתחות ההיכל בידם ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ולא זכינו להיות גיזברין נאמנים, יהיו מפתחות מסורות לך- וזרקום כלפי מעלה; ויצתה כעין פיסת יד וקיבלת מהם, והם קפצו נפלו אל תוך האור (האש). 

חרב בית המקדש השני: 
ארבע מאות ותשעים שנה לאחר חורבן בית ראשון, בשנת שלושת אלפים תתכ"ח (שנת 70 לסיפרה), בימי ר’ יוחנן בן זכאי, חרב בית שני. מקדש שני חרב בעוון שנאת חינם, ושלא הוכיחו זה את זה, שביזו תלמידי חכמים, שהשוו קטן וגדול, שפסקו מהם אנשי אמנה, ושהעמידו דיניהם על דין תורה ולא ויתרו זה לזה. ולכן, פשטה מלכות הרשעה של רומי על ירושלים; שלח אספסינוס קיסר את טיטוס הרשע בראש צבאו והחריב את הבית. 


נלכדה ביתר: 
לאחר חורבן בית שני עדיין היתה העיר ביתר קיימת, ולא נכבשה על ידי האויב. רק לאחר חמישים ושתים שנה נלכדה ביתר, אף היא בתשעה באב. 

שמונים אלף מפקדי צבא צרו על ביתר ומולם בר כוזיבא ולוחמיו. וכשנכנסו הצרים לעיר הרגו בה אנשים, נשים וטף- "עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין... וכרם גדול היה לו לאדרינוס; שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידים, וגזר עליהם שלא יקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום".

נחרשה ירושלים:
לאחר החורבן, ככתוב: "ציון שדה תחרש". 

עוד צרות רבות עברו על אבותינו ועלינו בשנות הגלות כתוצאה מחורבן הבית, כשרבות מהן- ביום תשעה באב.
גם גזירת גירוש ספרד, על ידי המלך פרדיננד, בשנת חמשת אלפים מאתים חמישים ושתים נגזרה בתשעה באב, וכלשון האברבנאל: " בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה’ מארצות ספרד", והופקרו לשבי ולחרב ולביזה ולגלי הים ולטרף לחיות רעו